# הגבלה בפתיחת הפה
הגבלה בפתיחת הפה יכולה להיות תוצאה של בעיה במפרקי הלסת, בשרירי הלעיסה, או במבנים הסמוכים. פתיחת פה מוגבלת גורמת להפרעה משמעותית בתפקוד היומיומי ובביצוע תנועות טריוויאליות כמו לדבר, ללעוס, לפהק, ולהתנשק. ישנן סיבות רבות שיכולות לגרום לצמצום טווח פתיחת הפה, העיקריות שביניהן:
- נעילת מפרק הלסת
- דלקת במפרק הלסת
- כאב מיופציאלי
- מיוספאזם (התכווצות שרירית אקוטית של שרירי הלעיסה)
- מיופיברוזיס (קשחת של שרירי הלעיסה)
- שבר לסת
- היפרפלזיה קונדילרית
- היפרפלזיה קורונואידלית
- גידולים במפרק הלסת או במבנים הסמוכים
- הקרנות (רדיותרפיה) לאזור ראש-צוואר
הבירור של טווח פתיחה מוגבל מתחיל בשיחה מקיפה עם המטופל בה מברר הרופא פרטים חשובים לגבי משך הנעילה, אירועים שקדמו להופעת הנעילה, טיפולים קודמים והתגובה להם, רקע רפואי רלבנטי של המטופל, ועוד. לאחר מכן עורכים בדיקה קלינית שבמהלכה עובר הרופא על כל המבנים האנטומיים שיכולים לגרום להפרעה ובודק אותם. השלב האחרון של הבירור הוא ההדמיה. הרופא ימליץ על סוג ההדמיה בהתאם לממצאי הבדיקה הקלינית. מבין ההדמיות שמשתמשים בהם לבירור הגבלה בפתיחת הפה אפשר למנות צילום פנורמי, CT, MRI, מיפוי עצמות, PETCT, US, ו-EMG.
הסיבה העיקרית להגבלה בפתיחת הפה היא שיבוש פנימי במפרק הלסת הנקרא נעילת לסת. במצב הזה יש תזוזה של הדיסק הסחוסי התוך מפרקי למנח שמפריע לפתיחת הפה. ההפרעה יכולה להופיע באופן אקוטי או יכולה להחמיר ממצב של נעילות זמניות שמשתחררות לאחר מס' שניות או דקות לנעילה קבועה שלא משתחררת. הטיפול המקובל במצב הזה הוא ארתרוסקופי (זעיר פולשני) שבמהלכו מזיזים את הדיסק הסחוסי למנח שלא מפריע לפתיחת הפה המלאה. התוצאה מתקבלת מיד בניתוח והמטופל משמר את טווח הפתיחה שהושג ע"י ביצוע תרגילי פיזיותרפיה עצמית למס' שבועות לאחר הארתרוסקופיה.