# כאב כרוני
כאב כרוני מוגדר ככאב שנמשך מעל 3-6 חודשים ואינו חולף למרות הזמן שחלף מאז הפגיעה הראשונית או הטיפול בה. מדובר במצב בו הכאב איבד את התפקיד הביולוגי ההגנתי שלו, ולעיתים קרובות אינו משקף עוד נזק פעיל או מתמשך, אלא תוצר של שינויים בתפקוד מערכת העצבים. כאב כרוני בפנים ובלסתות עשוי להיות המשך של כאב אקוטי (למשל לאחר טראומה או טיפול), או להופיע באופן עצמאי, ללא טריגר ברור. המעבר מכאב אקוטי לכאב כרוני כולל תהליך של שינוי במנגנון הכאב – כלומר, לא רק שהכאב נמשך, אלא שהוא הופך להיות מונחה פחות על ידי הנזק המקורי ויותר על ידי תגובת-יתר עצבית מקומית או מרכזית.
קיימים שלושה מנגנונים עיקריים לכאב כרוני:
# 1. כאב נוסיספטיבי כרוני עם סנסטיזציה פריפרית
כאב נוסיספטיבי הוא כאב "רגיל" הנגרם כתוצאה מנזק או גירוי לרקמות הגוף (כמו שריר, עצמות, וכו') ומתפקד כמנגנון הגנה טבעי שמזהיר את הגוף על פגיעה או איום פוטנציאלי. כאשר הנזק לרקמה נמשך לאורך זמן – למשל במצבים של דלקת במפרק הלסת או כאב ממקור שרירי חוזר אשר נמשכים לתקופות ארוכות, קולטני הכאב עלולים לפתח סף גירוי נמוך ותגובה מוגברת לגירויים רגילים. תופעה זו נקראת סנסטיזציה פריפרית והיא גורמת לרגישות-יתר ולכאבים מוגברים גם ללא גירוי מזיק משמעותי. מצב זה מקשה על האיבחון והטיפול.
# 2. כאב עצבי כרוני
כאב עצבי נובע מהפרעה בתפקוד או במבנה של מערכת העצבים, או להיגרם ע"י פגיעה ישירה בעצבים תחושתיים – כמו לאחר עקירה, שתל, חבלה, דלקת, או זיהום. המטופל יתלונן על כאב חד, שורף, מקרין או מלווה בתחושת זרם חשמלי. כאב זה נושא סיכון מוגבר להפוך לכרוני. במקרים כרוניים, מופיעה סנסטיזציה מרכזית, מצב שבו מערכת העצבים המרכזית (המוח ועמוד השדרה) מעבדת כאב באופן מופרז גם כאשר הגירוי פחת או נעלם. דוגמאות לכך כוללות נוירלגיה של העצב המשולש, נוירופתיה פוסט-טראומטית, ונוירלגיה פוסט-הרפטית.
# 3. כאב נוֹצִיפְּלַסְטִי
זהו כאב כרוני המתפתח גם בהיעדר נזק רקמתי או עצבי ברור, ונחשב לתוצאה שיבוש במערכת העצבים המרכזית (המוח ועמוד השדרה) באופן עיבוד הכאב. הכאב נמשך, מוחמר ואף מתפשט, למרות שלא ניתן למצוא לו סיבה פתולוגית בבדיקה או בצילומים. דוגמאות לכך הן תסמונת הפה השורף (BMS), פיברומיאלגיה, כאב שיניים אטיפי (Atypical odontalgia) ו־PIFP (Persistent idiopathic facial pain). לרוב, כאב נוֹצִיפְּלַסְטִי מגיב פחות לטיפול רגיל ודורש גישה רב-תחומית הכוללת גם מרכיבים תרופתיים וגם התערבות פסיכולוגית-התנהגותית בכדי לעזור למטופל להתמודד עם הכאב ולשנות את התגובה אליו.
בשלבים הכרוניים של כאב, חשוב לזכור כי המנגנון עלול להיות מעורב - כלומר לשלב מרכיבים נוֹצִיצֶפְּטִיבִיים, נוירופתיים ונוציפלסטיים, ולכן יידרשו מספר מודליות טיפוליות במקביל כדי להשיג תוצאות טובות עבור המטופל. הטיפולים כוללים: פיזיותרפיה, תרופות נוירוגניות, שינויים התנהגותיים, פעילות גופנית, שיפור איכות השינה, ובלוקים (חסמים) עצביים פריפריים.
